קיץ של חיבור ועשייה
עמוק בטל פועם לבבי (לאה גולדברג)
הטבע הוא מקור של חיים, ריפוי והשראה – וכל מה שאנחנו מחפשים כבר נמצא בו, מחכה לנו שנפתח עיניים, שניגע, שנרגיש.
הוא לוחש לנו ברחש העלים, מצייר בנו תנועות עם הרוח, ומספר לנו סיפורים דרך קווי המתאר של הנוף.
הזרעים של הריפוי והצמיחה כבר טמונים בתוכנו. כמו כל זרע, הם רק מחכים לסביבה הנכונה ולכמה טיפות של נוכחות – ואז הם ינבטו, יצמחו ויפרחו.
מגע ישיר עם האדמה מחזיר את הביטחון הפנימי, את הידיעה שהעולם הוא מקום מזין, בטוח ומלא טוב.
התבוננות בטבע והפעלת החושים מחברות אותנו לרגע הזה – כאן ועכשיו, ללא הפרעות.
התמזגות עם הטבע, כמו טבילה במעיין או הליכה יחפה על אדמה לחה, מחזירה אותנו לידיעה פנימית עתיקה – תחושת אחדות עם כל מה שסביבנו.
כשאנחנו זוכרים את זה, אנחנו חוזרים הביתה ומתחברים שוב לעצמנו.
מה זה אומר בפועל, כל יום?
לא צריך יער רחוק כדי להתחבר לטבע. אפשר להתחיל בעציץ על אדן החלון, בטיול קצר בשכונה, בליקוט עלה או ענף בדרך לגן. בבית, כשהחומרים שמגיעים אלינו הם עצמם מהטבע – צמר, עץ, אדמה, קליפות – החיבור הזה נמשך גם כשאנחנו בפנים. כל חומר ואביזר שאנחנו שולחות נבחר כדי לשמור על הקשר הזה – כדי שגם כשהילד יוצר בתוך הבית, הוא עדיין נוגע במשהו שגדל, נשם וחי לפני שהגיע לידיו.
איך בוחרים מתנת יצירה שבאמת תפתח, לא רק תישאר סגורה על המדף? זו השאלה שאנחנו שואלות את עצמנו לפני כל ערכה שאנחנו בונות. יש הבדל
הזמנה ליצירה, חקירה ו Flowחשוב לי מאוד שהערכות לא יישארו בגדר קישוט יפה על המדף, אלא שיעוררו בילדים רצון אמיתי לפתוח אותן, לגעת בחומרים, להתנסות
מלאכה היא הרבה מעבר ליצירה – היא תהליך נפשי עמוק של חיבור, כוונה ומשמעות. בראייה האנתרופוסופית, מלאכה היא עבודה מעשית בעלת משמעות, ריתמוס וכיוון, והיא
